מדינת ישראל - ע"י מנהל מקרקעי ישראל נ' אלעביד

פסק דין

השאלות העומדות לדיון הן:

האם יש להורות לנתבעת לסלק ידה מתוספות הבנייה שבנתה במקרקעין אותם שכרה מהתובעת?

האם יש להתיר לתובעת לפצל את סעדיה הכספיים מתביעת הפינוי?

כללי:

היחסים החוזיים בין הצדדים:

התובעת הינה הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 43 בגוש 4027.

ביום 20.4.1984 נחתם חוזה שכירות מוגנת בין התובעת לבין הנתבעת ובעלה המנוח אלעביד סלימאן (להלן-"השוכרים"). בחוזה השכירות תוארה הדירה כדירה בת 6 חדרים הנמצאת בשכונת הרכבת בית מס' 18א' בלוד. כיום כתובת הדירה הינה שכונת הרכבת 4 בלוד.

התביעה משנת 2003:

ביום 25.12.03 הגישה התובעת תביעה כנגד השוכרים בה עתרה לפנות הנתבעים מהדירה ולחייבם בתשלום דמי השכירות. עילת התביעה הייתה אי תשלום דמי שכירות אותם חייבים השוכרים לשלם על פי חוזה השכירות. התביעה הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתיק אז' 70543/03.

ביום 14.3.04 נתן בית משפט השלום בת"א כנגד השוכרים פסק דין בהעדר הגנה, בהתאם לאמור בכתב התביעה, והורה להם לפנות את הדירה ולשלם את הסכום הכספי אותו תבעה מהם התובעת.

ביום 23.9.05 נפטר המנוח אלעביד סלימאן, בעלה של הנתבעת.

התביעה הנוכחית:

ביום 2.7.08 הגישה התובעת את תביעתה זו כנגד הנתבעת, בה טענה כי במועד שאינו ידוע לתובעת, בנתה הנתבעת תוספות בנייה לדירה, זאת בניגוד לחוזה השכירות וללא הסכמת התובעת. לאור זאת תובעת התובעת לחייב את הנתבעת לפנות את תוספות הבנייה, להרסם על חשבונה ולהשיב החזקה במקרקעין לתובעת. כן עתרה התובעת לפיצול סעדים.

טוענת התובעת כי בעת שהגישה התובעת את תביעתה בשנת 2003, הייתה תוספת הבנייה קיימת. על התובעת היה לכלול את תביעתה זו בכתב התביעה בשנת 2003, ומשלא עשתה כן, דין תביעתה להידחות.

העדויות:

מטעם התובעת העיד מר יואש זלינגר, אשר נחקר חקירה שכנגד. מעדותו התברר כי את כל המידע עליו העיד שאב מתיק הנכס בחב' עמידר.

תיק הנכס הוגש כחלק מהראיות, בהתאם להחלטת בית המשפט.

מטעם הנתבעת העידה הנתבעת, אשר לא נחקרה חקירה שכנגד. תצהירה של הנתבעת מהווה למעשה כתב טענות וסיכומים ביחד, אך לא תצהיר. על כן מובן מדוע לא חקר ב"כ התובעת את הנתבעת על תצהירה.

דיון ומסקנות: